החלטה בתיק בש"א 159741/06

1.         המבקשת עותרת למתן צווי מניעה זמניים אשר מטרתם מניעת שינוי כלשהו ברשיון של המשיבה 1 להפעלת קו מוניות שירות במסלול בני-ברק-ירושלים ובמערך מוניות השירות שנרשמו בבקשה שהגישה המשיבה 1 לקבלת הרשיון להפעלת קו השירות האמור. כן מבוקש צו כלפי משרד התחבורה, המורה לו שלא ליתן למשיבה 1 רשיון להפעלת קו המוניות הנ"ל, כל עוד לא הוסדרו זכויות המבקשת בקו זה לפי ההסכמותאליהן הגיעה עם המשיבה 1.

2.         על פי הנטען בבקשה, המבקשת והמשיבה 1 מפעילות קו שירות מוניות במסלול בני-ברק-ירושלים. עד תחילת 2005 פעלה המבקשת באמצעות 31 מוניות והמשיבה 1 פעלה באמצעות 36 מוניות. ברם, בחודש מאי 2005 קבע משרד התחבורה כי קו השירות הנ"ל יופעל במסגרת מק"ט 3612 לפיו נקבעה מכסת מינימום של 12 מוניות ומכסת מקסימום של 30 מוניות. עוד נמסר ממשרד התחבורה כי יש להגיש בקשות לקבלת רשיון להפעלת הקו עד 12.1.06. המבקשת העבירה חלק מרשיונותיה (15 מתוך 31) לתאגידים אחרים. המשיבה 1 העבירה חלק מרשיונותיה (17 מתוך 36) לתאגידים אחרים.

            בחודש יוני 2005 הועלתה מכסת המינימום מ-12 רשיונות ל-20 רשיונות. נוכח השינוי לא הייתה המבקשת מסוגלת להגיש בקשה לרשיון להפעלת הקו, שכן בידיה היו רק 16 רשיונות. דין דומה חל אף על המשיבה 1, שבידיה נותרו 19 רשיונות.

            המבקשת טוענת כי נציגי המשיבה 1 פנו אליה בהצעה לאגד את הרשיונות על-מנת שיחדיו תוכלנה שתיהן לעמוד במכסת המינימום. המבקשת הסכימה להצעה לאחר שהובטח לה כי הזכויות בקו השירות תחולקנה שווה בשווה בין שתיהן ולא יתאפשר למי מהן להעביר מניותיו לצד ג' מבלי ליתן זכות סירוב ראשונה לצד השני. ביום 29.12.05 נחתם הסכם ברוח זו, אלא שלא נקבע בו מי יגיש את הבקשה לרשיון - האם המבקשת או המשיבה 1, או תאגיד חדש שיקימו.

            כעבור עת קצרה, הודיע עו"ד הורנשטיין - עורך ההסכם - למבקשת כי יגיש בשמה, בנפרד, בקשה להפעלת קו השירות וכי כך יעשה גם ביחס למשיבה 1. ברם, ביום 9.1.06 הוגשה בקשה אחת בלבד, בשם המבקשת ולא בשם המשיבה 1. בו-ביום נפסלה הבקשה שכן היא הכילה רק 16 רשיונות. עו"ד הורשנטיין שכנע את המבקשת כי תגיש את הבקשה להפעלת קו השירות, יחדיו עם המשיבה 1. המבקשת והמשיבה סיכמו כי תוגש בקשה אחת המכילה את רשיונות המבקשת (16 במספר) והמשיבה (19 במספר). עוד הוסכם כי על הבקשה המאוחדת יחולו ההסכמות נשוא ההסכם מיום 29.12.05. זיכרון הדברים שנערך בכתב יד, ביום 10.1.06, אמנם לא הזכיר ההסכם מיום 29.12.05, אך הוזכרו זכויות הצדדים ונקבע מנגנון לחתימה על הסכם מתוקן תוך 6 ימים. עוד הוסכם (בע"פ) כי כל אחד מהצדדים ימציא ערבות בנקאית ע"ס 75,000 ש"ח על מנת להעבירה למשרד התחבורה שדרש ערבות של 150,000 ש"ח. ברם, חרף ההסכמות מ-10.1.06 לא נערך כל הסכם נוסף עד יום 16.1.06. אנשי המשיבה התחמקו מפניות אנשי המבקשת.

המבקשת טוענת כי הגשת הבקשה המאוחדת ע"י המשיבה לפני עריכת חוזה (מתוקן), נעשתה מתוך מטרה לאפשר למשיבה 1 להשתלט על קו השירות בני-ברק-ירושלים, ולהותיר את המבקשת חסרת זכויות. אכן, בשלהי חודש מרס 2006, ערך עו"ד הורנשטיין טיוטה של החוזה המתוקן האמור. הצדדים נפגשו לשם חתימה עליו, אך נציג המשיבה 1 ביקש לעיין שנית בחוזה ולחתום עליו 4 ימים לאחר מכן. אלא שבפועל לא התייצב הנציג לחתימה, וחרף הבטחותיו לא התייצב גם במועד מאוחר יותר. לפיכך עותרת המבקשת לסעדים הזמניים מתוך מטרה לשמר את המצב הקיים ערב הגשת הבקשה ולא לשנותו.

3.         הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 20.4.06 (לאחר שניתן סעד ארעי חלקי לפי צד אחד ביום 5.4.06). המשיבה 2 הגישה תגובה לבקשה. היא השאירה לשיקול דעתי את מתן הסעד הזמני כלפי המשיבה 1, שממילא אינה עומדת בתנאים לקבלת רשיון להפעלת קו המוניות. המשיבה 1 לא הגישה תגובה לבקשה. באי-כוחה חקר ביום הדיון את המצהיר מטעם המבקשת. לא נעתרתי לבקשת המשיבה 1 להעיד את מנהלה לפי שבידי המשיבה 1 הייתה שעת כושר להגיש תצהיר מנהלה, אלא שהיא בחרה שלא לעשות כן.

4.         על פי התרשמותי מן החקירה שכנגד, לא עלה בידי המשיבה 1 לקעקע את הטענות לגבי קיומו של הסכם בין המבקשת לבין המשיבה 1, אשר מנהל המבקשת העלה בתצהירו. במיוחד ייאמר כי הטענה העיקרית שהועלתה בתצהיר ואשר נותרה איתנה, היא כי הוסכם על הגשת בקשה מאוחדת, תוך שוויון זכויות הצדדים ברשיון הפעלת הקו, שיהא על שם המשיבה 1, תוך החלת ההסכם מיום 29.12.05 על הבקשה המאוחדת ותוך חלוקת סכום הערבות הבנקאית שנדרשה (150,000 ש"ח) בחלקים שווים בין הצדדים.

            גרסת המצהיר, מר בדיר, נותרה על מכונה. בכך הרימה המבקשת את הנטל המוטל עליה והראתה כי בפיה עילת תביעה רצינית, שאדניה בראיות מהימנות לכאורה. אין צריך לומר כי לא התייחסתי כל עיקר לטיעוני עובדה שהעלתה המשיבה 1 בסיכומי טענותיה, שכן לטיעונים אלה לא הונח בסיס עובדתי כלשהו. אל-מול חומת ראיות לכאורה מוצקה, הסוגרת על המשיבה, ניצב איל-ניחושים והשערות שהעלתה המשיבה בסיכומיה. ואולם איל זה אין בכוחו לקרקר את החומה (ראו דברי השופט חשין בדנ"פ 3391/95 בן ארי נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(2) 377, 480 (1997)). יודגש כי איני סבור שהמבקשת הראתה - ולו לכאורה - כי נתקיימה קנונייה בין המשיבה 1 ובין אנשי משרד התחבורה במטרה לנשל את המבקשת מהפעלת הקו. המצהיר מר בדיר לא יכול היה לבסס את גרסתו בעניין זה (עמ' 5 שורות 5 - 25 ועמ' 6 שורות 1 - 3 (שם אמר המצהיר כי נושא שיתוף הפעולה האמור הוא פרי ניחוש שלו)). אלא שנפילת טענת הקנונייה אינה גורעת מכך שדבר קיומו של הסכם בין המבקשת והמשיבה 1 אכן הוכח במידה הנדרשת בהליך דנן.

5.         לטעמי, נתקיימו יתר התנאים הנדרשים לשם מתן סעד זמני. בראש ובראשונה יודגש כי המצב הקיים ערב הגשת הבקשה, הוא כי למשיבה 1 לא ניתן רשיון להפעלת הקו במתכונתו החדשה. מכאן שבקשת המבקשת מטרתה שמירה על מצב זה, מבלי לשנותו כמלוא הנימה עד אשר תוכרענה זכויות הצדדים.

אף מבחינת מאזן הנוחות - ולא רק מבחינת השמירה על המצב הקיים - נוטה הכף אל המבקשת, והדברים ברורים. שאלת מאזן הנוחות נבחנת ביחס לשאלה אם ניתן יהא לפצות את המבקשת בכסף אם לא יינתן לה הסעד המבוקש, ומנגד - מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום למשיבה 1 אם תידחה התביעה (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר , פ"ד נו(1) 529; להלן - אמר ). זאת ועוד. ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוון המבקשת ומעמיד בסכנה מוחשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו, כך פוחת המשקל הנדרש לביסוסם של סיכויי תביעתה, ובלבד שאין מדובר בתביעת סרק; ולהיפך - ככל שסיכויי התביעה העיקרית גוברים, כך פוחת משקלו הנדרש של מאזן הנוחות (פרשת אמר בעמ', 533; רע"א 5686/00 מיסטריאל נ' בנק לאומי למשכנתאות , תק-על 2000(4) 215).

סיכויי התביעה הם לכאורה סבירים, כפי שראינו לעיל. על כן ומכוח עקרון "מקבילית הכוחות" האמור, משקלו של מאזן הנוחות קל יותר. בענייננו, העבירה המבקשת את 16 רשיונותיה לידי המשיבה 1 וזו החלה לפעול לשם עשיית שימוש בהם לצרכיה. כיום, אין בידי המבקשת ולו רשיון אחד. במידה והמשיבה 1 אכן תקבל רשיון להפעלת הקו בהתבסס גם על רשיונות המבקשת, יהא מצב זה בלתי הפיך ומן המבקשת "יישללו" הרשיונות לצמיתות. המשיבה 1 לא הראתה כי מאזן הנוחות פועל לטובתה דווקא ולא הביאה כל ראייה לפיה אפשר ליתן למבקשת פיצוי כספי חלף הסעד הזמני. מכל מקום, היא לא חלקה על עמדת המדינה לפיה לא ניתן למשיבה 1 רשיון להפעלת הקו. אין אפוא מקום לסברה כי עקב הצו הזמני תתקפח פרנסת אנשי המשיבה 1. אכן, המשיבה 1 הציעה להשיב למבקשת את הרשיונות שקיבלה ממנה (סעיף 14 לסיכומיה), אך המבקשת מסרבת לכך, שכן חפצה היא לאכוף על המשיבה 1 לקיים את ההסכמות אליהן הגיעו השתיים. התרשמותי היא כי השבת הרשיונות תסכל מניה וביה את סעד האכיפה (והסעד ההצהרתי המבוקש שקול בעיניי לאכיפת ההסכמות).

6.         המבקשת מודה כי אחד מן התנאים המוסכמים בינה לבין המשיבה 1 הוא הפקדת ערבות בנקאית ע"ס 75,000 ש"ח במשרד התחבורה (סעיף 34 לבקשה). המבקשת מודה כי המשיבה 1 אכן הפקידה ערבות בנקאית ע"ס 150,000 ש"ח במשרד התחבורה (עמ' 4 שורות 24 - 25). יש להורות למבקשת להפקיד בקופת ביהמ"ש ערבות בנקאית ע"ס 75,000 ש"ח על מנת שאם תזכה בתובענתה, תועבר הערבות למשרד התחבורה כדי שהמשיבה 1 תוכל להחליף את הערבות (ע"ס 150,000 ש"ח) שמסרה, בערבות בסכום של 75,000 ש"ח באופן זה שבידי משרד התחבורה תהא הן ערבות המבקשת והן ערבות המשיבה 1, כל אחת ע"ס של 75,000 ש"ח. עתירתה של המבקשת היא, למעשה, לאכיפת ההתחייבויות נשוא ההסכמות שבין הצדדים. הפקדת הערבות היא אחת מן ההסכמות ויש להורות למבקשת למלא אחר התחייבותה.

7.         אשר על כן, ניתן בזה צו מניעה זמני כמבוקש בסעיפים 1 ו-2 במבוא לבקשה, שתוקפו עד מתן פסק דין בתובענה.

            הצו ייכנס לתוקפו לאחר שהמבקשת תפקיד בקופת ביהמ"ש ערבות בנקאית ע"ס 75,000 ש"ח (ללא הגבלת מועד פרעון), שמטרתה היא כאמור בסעיף 34 לבקשה. ערבות זו תופקד עד 29.6.06 שעה 10:00 שאחרת יפקע תוקף צו המניעה הזמני. יתר התנאים לצו המניעה הזמני הינם כמפורט בסעיף 3 להחלטה מ-5.4.06.

            המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקשת בסך 3,500 ש"ח + מע"מ, להיום.

ניתנה היום, 22 ביוני 2006 (כ"ו בסיון התשס"ו) , בהעדר.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו בפקסימליה לב"כ הצדדים.